<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ב</h1>
<h2>דף יב:</h2>
מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם החזרתי לך חייב לשלם ואם אמר איני יודע אם הלויתני פטו' ונשב' הסת שאינו יודע ואם בא לצאת ידי שמים חייב וכן כתב רי"ף. ואם בלא תביעה אמר הלויתני או גזלתיך או הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי יש מי שכתב דנראה דחייב לצאת ידי שמים וכן כת' רי"ף וכן כתב הרמב"ם דאינו חייב לשלם כמו שכתבתי ידי שמי' חייב לשלם. ועוד כתב במנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם החזרתי חייב לשלם כמו שכתבתי ולא ישבע תובע אפילו הסת כי כבר הודה שהיה חייב לו ע"כ ואם בלא תביעה אמר איני יודע אם הלויתני או גזלתיך או הפקדת אצלי פטו' אפי' לצאת ידי שמים קמא.
<h2>דף יח.</h2>
מלוה חבירו בעדים בלא שטר אין צריך לפורעו בעדים שבועות. אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ואם אמר פרעתיך שלא בעדים אפילו שבועה אינו צריך המלוה ואם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים או מתו נאמן הכי גריס ר"י. והרמב"ם ז"ל כתב שחקר אחר נוסחאות ישנות ומצא כתוב בגמ' נאמן וכשאומר פרעתיך ביני לבינך אינו נאמן אפילו שיש לנו לומר מגו דיכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים או מתו דאין זה מגו טוב כי יותר טוב לומר פרעתיך ביני לבינך ושכחתי התנאי מלומר פרעתיך לפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים או מתו ורב אלפס גריס ואינו נאמן והרא"ש תפס עיקר הראשון גרסת ר"י והרמב"ם ז"ל. ואם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואמרו עדים לא היו דברים מעולם תמצא בחלק הג' למטה יש מחלוקת אם נאמן והרא"ש פסק דנאמן שבועות. אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני והלך ופרעו בפני עדים אחרים והעדים לפנינו גריס רש"י דאינו נאמן יש אומרים שיכול לומר מלוה עידי שקר הן כי נעשה כאומר לו שיהא נאמן בכל שעה שיאמר לא פרעו עד שיעידו פלוני ופלוני כך פרש"י. ור"ח גריס דנאמן וי"א כי מאחר שהעדים לפנינו שמעידין שפרעו אבל לכך התנה בפני פלוני ופלוני שאם יאמר שפרעו בפני עדים והלכו להם למדינת הים או מתו שלא יהא נאמן ולזה יועיל לו התנאי וכן כתב הרמב"ם ז"ל ובה"ג וגרסת רב אלפס דאינו נאמן כמו רש"י עד שיעידו פלוני ופלוני כמו שהתנה כי פסל כל העדים שיעידו אלא פלוני ופלוני. והרא"ש תפס עיקר דנאמן ואם הביא עדים שפרע בפני פלוני ופלו' אינו נאמן דלגמרי פסלן לכל ענייני פרעון חוב זה כך כתב ה"ר יוסף הלוי ונראה שיכול להחרים סתם. וכתבו המפרשי' ואם הביא עדים שהודה בפניהם שפרעו נאמן שלא פסל שאר עדים אלא לפרעון אבל לא להודא' שבועו'. אמר לו אל תפרעני אלא באפי תרי דתנו הלכתא צריך לפורעו בפניהם ואינו די בעדים אחרים ואם פרעו שלא בעדי' והודה שקבלן ואתניסו וטען מלוה אמינא דלהוו פקדון עד דמיתי תרי דתנו הלכתא פטור הלוה כי כבר הודה שפרע שבועות. האומר פרעתי אינו צריך לפרש במה והיאך פרעו שבועות.
<h2>דף קח:</h2>
טענו עשרה כדי שמן יש לי בידך והודה קנקנים לא הוי הודאה ממין הטענה כי קנקנים לא טענו כי אם שמן אבל טענו עשר' כדים מלאים שמן או עשרה כדי שמן לבד והודה בקנקנים יש בטענה זו ובכללה קנקנים והוי הודאה ממין הטענה בכתובות בשבועו' שבועת הדיינין. טענו חטים ושעורים וכן כלים ופרוטה והודה באח' מהן חייב שבועת התורה אבל כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעו' פטור ואם הודה במקצת כלים חייב. הודה במקצת קרקעות פטור שבועות מציעא כתובות. טענו חטים וקדם הוא והודה בשעורים וחזר ואמר התובע גם שעורים הייתי מבקש לטעון רואין אם במערים הנתבע קודם שמיהר להשיב קודם שיגמור האח' טענתו חייב שבועת התור' ואם לאו פטור ואף על פי שאחר הודאתו תוך כדי דיבור אמר גם שעורים שבועות. ומכאן נראה דאין מודה במקצת חייב שבועת התורה אלא כשההודאה אחר התביעה. אין נשבעין שבועת התורה כי אם שבועת היסת על הקרקעות ועל העבדים ועל השטרות בין מודה במקצת בין בעד אחד.
ענבי' עומדות ליבצר ותבואה היבשה העומדת ליקצר אם הודה במקצת חייב שבועת התורה כי יש להן דין טלטל ודוקא שאינן צריכות לקרקע דכל העומד ליבצר כבצור דמי אבל אם צריכין לקרקע יש להן דין קרקע זה הדין מפורש בשבועות. דינר זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף או טרסית או פונדיון או פרוטה הרי זה הודאה ממין הטענה להשביעו שבועת התורה שהכל מין מטבע אח' אבל תובע כור תבואה והודה בלתך קטנית פטור. ואם תבעו כור פירות והודה בלתך קטנית הוי קטנית בכלל פירו'. וטוען חבירו כדי יין וכדי שמן והודה בקנקני ואפילו אמר לו עשרה כדי שמן שיש לי אצלו חייב שבועת התורה שבועות כתובות.
